לשם מילוא נ' "מנורה" חב ' לביטוח בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 26.4.07, בה הייתה מעורבת התובעת, ילידת 29.12.71. התובעת נהגה ברכבה בשובה מעבודתה עת התנגש בה רכב בצורה חזיתית. הנתבעת ביטחה את נהיגתה של התובעת במועדים הרלוונטיים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לגובה הנזק.

בכתב התביעה נטען כי ממקום התאונה פונתה התובעת במצב קשה ובטשטוש הכרה לבית החולים הדסה, לאחר שהייתה כלואה ברכבה במשך כ-45 דקות. נטען לנזקי גוף שונים שיפורטו להלן בחלק שיעסוק בחוות הדעת. התובעת הייתה מאושפזת בבית החולים מיום 26.4.07 ועד ליום 2.5.07, סה"כ שמונה ימים. מאוחר יותר שבה והתאשפזה במחלקת שיקום יום - מיום 21.5.07 ועד ליום 11.9.07.

עובר לתאונה עבדה התובעת כמפיקה ב"תכלת הפקות". נטען לשכר העולה על 10,000 ₪ לחודש. התובעת התעתדה לטענתה להגדיל שכרה עת יתבגרו ילדיה ויהפכו לעצמאיים והתאונה פגעה בתוכניותיה. בשל התאונה נזקקה התובעת לעזרה בשכר ולעזרה מבני משפחתה בהיקף החורג מהמצופה מהם, מוסרית. נטען כי בעלה של התובעת הינו עובד משרד-הביטחון ואין עיתותיו בידיו. עוד נטען כי נגרמו לתובעת בשל התאונה הוצאות רפואיות מרובות וכן הוצאות עבור נסיעות לטיפולים. התובעת הפכה מוגבלת בניידותה והיא אף נזקקת לטיפול נפשי בעקבות התאונה.

בהגנתה טענה הנתבעת כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה במל"ל ואף נקבעה לתובעת נכות זמנית. סעיפי התביעה הוכחשו באופן גורף. לבסוף נטען כי ככל שייפסק פיצוי לתובעת יש לנכות ממנו כל תגמול ותקבול שקיבלה ושתקבל התובעת מהמל"ל.

מומחים רפואיים:

נכות אורטופדית:

בהסכמת הצדדים, ועוד טרם הוגשה ההגנה, מונתה ד"ר מיכל עמית-כהן כמומחית בתחום האורטופדיה. המומחית ציינה בחוות דעתה כי בקבלת התובעת לבית החולים נמצאה ירידה בתחושה בפיזור העצב הרדיאלי עם ירידה בכוח. כמו כן אובחנו שבר בהומרוס מימין ושבר פתוח בפיקת הברך מימין. בו ביום עברה התובעת ניתוח בברך, נעשתה שטיפה של הפצע וכריתה חלקית של הפיקה המרוסקת. ביום 29.4.07 נעשה ניתוח החזרה פתוחה של השבר בהומרוס וקיבוע עם מסמר תוך לשדי. בנוסף נעשתה אקספלורציה של העצב הרדיאלי. העצב נמצא שמור. התובעת שוחררה עם קיבוע של צינור גבס ברגל וסד ליד. לאחר אשפוזה טופלה התובעת בשיקום יום, משך ארבעים טיפולים עד ליום 19.9.07. התובעת שבה לעבודתה ביום 20.10.07.

בבדיקת התובעת (מיום 29.4.08) ציינה המומחית בין השאר כי יד ימין דומיננטית. הכתפיים נמצאו ללא דלדול שרירים, לא נצפתה רגישות באזור המפרק האקרומיאוקלויקולי דו"צ, אין קושי בהתחלת תנועת אבדוקציה ואין קרפטציות בהנעת הכתף. נצפתה רגישות קלה בסוף טווח התנועה מימין. המומחית מתארת ירידה קלה בכוח מישרי שורש כף יד ואצבעות מימין 4/5, הפרעה בתחושה באמה מימין, הפרעה בתחושה באגודל ימין באזור המתאים לעצב הרדיאלי. בבדיקת הברכיים התרשמה המומחית כי קיימת נפיחות לטרלית בברך מימין, ללא דלדול שרירי הירך דו"צ, רגישות פטלופמורלית מימין, חריקות עדינות בברך ימין, מעט נוזל במפרק מימין, מנגנון יישור שמור דו"צ, יציבות קדמית, אחורית וצדדית שמורה, אין סימנים לפגיעה במניסקוס דו"צ. עוד ציינה המומחית קיומה של צלקת בגודל 14X 0.2 ס"מ בזרוע ימנית קדמית, שתי צלקות בכתף ימין בגודל 1X3 ס"מ ובגודל 2X0.5 ס"מ, וכן צלקת לא ישרה עם זווית בצורת האות J בגודל 19X0.8 ס"מ בצד הפנימי של הברך.

המומחית העמידה את נכויות התובעת, כדלקמן:

נכויות זמניות:

100%למשך ארבעה חודשים,

50%למשך חודשיים נוספים.

(5%בשל פגיעה בעצב הרדיאלי למשך שנה. נקבע כי לאחר מכן על התובעת להיבדק כולל בדיקה אלקטרופיזיולוגית. יוער כי בעניין זה ניתנה לאחר מכן חוות דעת של נוירולוג באשר לנכות הצמיתה ולפיכך אין עוד נפקות לקביעה זו).

נכויות צמיתות:

5%מצב לאחר שבר מרוסק בהומרוס שנותח, לפי סעיף 35 (1) ב.

15%מהם 10% בגין פגיעה בברך ימין לאחר הוצאת החלק העליון של הפיקה בהתחשב בגילה ו-5% בגין האפשרות להתקדמות השינויים השחיקתיים לפי סעיף 35(1) בין ב' ל-ג'.

10%מצב צלקות לפי סעיף 75(1) ב.

(אציין כי בחוות הדעת המקורית ניתנו 10% בשל הפגיעה בברך ימין לרבות בגין האפשרות להתקדמות השינויים השחיקתיים, ברם במסגרת תשובה לשאלות הבהרה התווספו עוד 5%, ר' התשובות מיום 17.5.09).

נכות נוירולוגית: